לפי נתוני הלמ"ס 35,002 עסקים נפתחו ב-2012 ונסגרו 28,270.
העובדה המעניינת, שזה בסדר, ככה זה נהוג, ככה היה וככה יהיה, יש האומרים אחוז אחד שורד וגם זה נכון בלי להכנס יותר מדי לחישובים.
מי נפגע מזה? כולנו, העסקים בונים בועת אשראי ענקית, שמתפוצצת ברגע אחד יפה וגורמת לאפקט הדומינו כשעסק אחד קיבל סחורות מעוד 15 עסקים, אם העסק קורס, הספקים יכולים לספוג, עסק אחד, שניים ושלוש אבל אחרי זה הם כבר מרגישים את הגרעון. נהנה מזה העורך דין שמקבל בקשה מהספק לפעול כנגד העסק בהוצאה לפועל. רק ששוב הספק צריך לספוג את שכר טרחת העורך דין, עוד לא מוכח שיראה את הכסף אי פעם.
הפועל הפשוט, שמסיים את החודש ללא משכורת, ללא פיצויים שצבר במשך שנים, ללא פדיון ימי החופשה יגיע הביתה בבושת פנים, כשבת הזוג שלו תגיד לו איזה יום עבר עליה, כמה קשה הייתה השנה האחרונה, אולי נצא לחופש קטן כי מגיע לנו, הוא רק יוריד את הראש יותר נמוך ויספר שהיחיד שיצא לחופש זה הוא, עד שימצא עבודה חדשה והפקידה בבנק שתתן לנו הלוואה בשביל למשוך את התקופה המובטלת שלי.
שוב ממשיך אפקט הדומינו מתסכול של בעל עסק אחד לתסכול של שכיר שנמצא אי שם בחברה שסיפקה לו את הבורג הקטן.
לפני עיקר ההצעה שלי, אני רוצה לקחת לדוגמא את שוק האבטחה בארץ. כידוע בלי להיכנס יותר מדי למספרים, בעל חברת אבטחה מקבל 45 שקל על על עובד, משלם לו 25 שקל. מה שמשאיר לו בכיס 20 שקל. עוד לפני שהתחיל הפרויקט, הוא יודע בדיוק את הכסף שיכנס והכסף שיצא. אני רוצה לקבל הסבר איך עסק כזה יכול לקרוס?
הסבר - אדון מנהל, מנהל את העסק במומחיות רבה, רק דורס המון ראשים בדרך. באחד חודשי הקיץ היפים אדון מנהל מבין שהגיע לתשואה ממש יפה ומתחיל את ה"הליך הרגיל", מעכב משכורות של העובדים, מעקב תשלומים לספקים, לחברת ההסעות, לחברת הסלולר, לקבלני המשנה, למע"מ, מס הכנסה, ביטוח לאומי, חברת הביטוח וכנ"ל. עד שכל חודש מתחיל להצטבר אצל אדון מנהל 45 שקל על כל עובד, הוא סוחב עם זה כמה שיכול ופורש בשיא.
עכשיו יש לו שתי אופציות, או לתת לחובות 3-4 שנים עד שיהיה איחוד תיקים והחובות פשוט יעלמו או למצוא "קוף" צעיר ולפתוח עסק חדש על שמו, כדי לא לאבד את הלקוחות, כאשר לאדון מנהל כבר יש קשרים טובים בשוק, כאשר הספקים אולי רוצים לאכול אותו חי אבל הלקוחות שלו אוהבים אותו. הוא מאשים את המזמין שלו שלא שילם לו בזמן מבטיח כסף לעובדים שלו, מבטיח לשלם להם ברגע שיקבל. השרשרת נמשכת, ה"קוף" לא מת הוא רק מתחלף, אותם העובדים שמתקשים למצוא עבודה הולכים לעבוד ל"קוף" החדש וה"קוף" החדש לא מבין שהוא יהיה בעל החוב החדש ושכל הדלתות שלו יסגרו ל3-4 שנים ושהוא ישלם למר עורך דין ושכל הספקים יאכלו אותו בעודו בחיים, אבל הוא רק עוד שלב בחייו של אדון מנהל.
להרוס את העסק שעובד כל כך יפה, שיכול להיות מפלט לחיילים, סטודנטים, חיילים משוחררים, קשישים וסתם חברה שמחפשים עבודה נוספת, רק בגלל שתסלחו לי "חמור" מסויים רוצה להתעשר על הגב שלכם, של ההורים שלכם ושל הילדים שלכם.
ההצעה שלי לפתרון מתוארת להלן בעוד דוגמא סוחפת דעות: נניח שלושה חיילים משוחררים, ממעמד שווה, סיימו 12 שנות לימוד ויצאו לשוק העבודה, הבחור הראשון להלן א' הלך לעבוד אצל קבלן חשמל בחברה גדולה ולומד בדרך הקשה. הבחור השני להלן ב' למד לדיפלומת הנדסאי חשמל ושרף שנתיים מהחיים שלו ונכנס לעבודה. הבחור השלישי להלן ג' הלך ללמוד לתואר ראשון במנהל עסקים ושרף שלוש שנים מהחיים שלו ונכנס לעבודה. כעבור 5 שנים מהשחרור שלושתם נפגשים במשרדי המע"מ ומעוניינים לפתוח עסק באותו התחום, שלושתם קיבלו אישור, שנראה מוזר לטעמי, אישור לנהל כל עסק חוקי. זה כבר דילמה בפני עצמה. למי מהם יהיה יותר סיכוי לשרוד? נתון לויכוח. כאשר ג' יעסיק לעצמו הנדסאי חשמל שיהיה מומחה בעל נסיון, יפקח על עובדים ויתן מענה לבעיות בתחום וג' יעסיק מישהו במחלקה של הקניינות, מישהו שיחפש פרויקטים משתלמים, יהיה אחראי למכרזים, מציאת הספקים הכי משתלמים. ב' יודע כבר הכל בתחום חוץ מלנהל, הוא מבין את כל הרקע, יודע לתת פתרונות יצירתיים ויודע לתת מענה לבעיות שמתעוררות, ב' יהיה עסוק בין לבין בחיפוש מכרזים ובזמן הפנוי שלו אם יהיה יחפש גם ספקים זולים יותר וטובים יותר. א' מכיר את כל הכלים שנדרשים לעבודה, הוא מכיר את הרכבים שצריך בשביל העבודה, הוא יודע לעבוד והוא יהיה סוס עבודה. אבל, לפי דעתי לכל אחד יש מדרגה על הסולם של העסק. רק ג' יודע את המכשולים של העסק, רק ג' יודע להסתכל רחוק ולחפש עסקים שנמצאים בבעלות א' וב' לתפוס אותם לפני שהם קורסים או דקה אחרי, יקח את העובדים לפני שיפלטו לשוק הפתוח, יקח את הכלים שנקנו רק אתמול ויקח את כל חומר הגלם בחצי המחיר. אז ג' לא סוס עבודה ולא יודע אפילו דבר חוץ מהשנתיים שהיה עובד זוטר, אבל הוא למד לחפש הזדמנויות, למד למצוא איפה הרווח הכי גדול ולמד את המס שעליו יהיה לשלם למדינה, הוא יודע בדיוק מה עושה יועצת המס שלו ושקל לא יברח לו בין הידיים. הוא ידע שכל הכנסה של העסק בתחילת דרכו זאת לא המשכורת אלא רק התקציב להרחבת העסק, הוא יודע שהרכב הקטן והישן שהוא נוהג עליו היום יכנס בבגאז של הרכב שהוא יסע עליו בעוד כמה שנים, הוא יודע שהחדר בדירת ה2 חדרים שהוא משכיר יהיה המשרד שלו היום ושהחדר הזה יגדל בוילה שהוא יקנה מחר ויהיה לו לחדר למשרד, אבל הוא יודע שצריך לחכות. כאשר א' וב' יעבדו כמו סוסים ויראו שהכסף זורם, הם יתחילו להתפנק, הם לא יודעים שבשניה של תשלום שיתעכב כל העסק שלהם יקרוס, הם לא חושבים על זה שהמשכתא שלקחו לוילה בשביל שיהיה להם משרד גדול שאין להם זמן להכנס עליו, ההלוואה שלקחו לרכב שהם לא יודעים איך לתחזק ולממן את הטיפול הבא שלו, הם לא חושבים על זה שרכבם לא יהיה מוכר במס ולכמה שנים בכלל. הם לא יודעים שכל הדלק שהולך להם לא מוכר במס. הם לא יודעים מה עושה יועצת המס שלהם בתמורה ל500 שקל שהיא מקבלת כל חודש, הם רק יודעים שזה אמור להיות ככה. בסוף שנה כשיועצת המס תתקשר לשלושתם ותגיד להם לשלם 1200 שקל על דו"ח שנתי ותודיע להם שהרווחים שלהם השנה מאוד גבוהים וכדי להם לקנות משהו גדול לפני שתסגר שנת המס בשביל לברוח ממיסים.
א' וב' יחפשו איך לפנק את עצמם, אף ישלימו את את הפער על ידי הלוואה נוספת מהבנק לפינוק. לעומתם, ג' ישקיע את כל הכסף בעסק, הוא יודע שהכסף מאבד את הערך שלו, הוא ישקיע בציוד, הוא יחדש את המלאי כי הוא יודע שבשנת המס הבאה המחירים יעלו והוא ירוויח את כל ההפרש שיווצר מהעניין. ג' יודע שכסף מאבד את הערך שלו, הוא יודע שכל דבר שאין בו שימוש רק אוכל את הכסף, הוא יחשוב פעמים לפני שישכיר דירה יותר גדולה כי אין לו אינטרס שיהיה חדר ריק בבית. ג' יודע את החשיבות של הפרסום שלו, הוא ישקיע בפרסום.
אז תגידו שלא כל אחד מסוגל ללמוד, מסכים.
אבל לפי דעתי לא כל אחד יכול להיות בעל עסק, למה שתתנו לאזרח מדינה להעסיק עובדים כשאינכם יכולים להבטיח שהוא ישלם את המשכורות לעובדים שלו, למה אנשים צריכים להפגע מבורות של אנשים אחרים?
אני מציע, לפתוח תחום חדש הכשרה, תקראו לזה איך שאתם רוצים, "יזם צעיר", "עוסק מורשה", "בעל עסק". הכשרה בסיסית בניהול, להסביר לבעל העסק על יחסי עובד מעביד, על מה נחשב להתרדה, על בטיחות בעבודה, על תאונת דרכים בדרך לעבודה או בשעות הפנאי, על ההליך שיש לעשות בתאונת עבודה, על תפקידו של מס הכנסה/ מע"מ וביטוח לאומי, על הנזק שיכולה לגרום הלוואה, על סגירת עסק, התמכחות בדרך למציאת ספקים, על חשיבות הפרסום, על העונשים הצפויים בחוק.
אחרי הכל כשבעל העסק יבין את היתרונות והחסרונות וכל הקשיים שעומדים בפניו, על הסיכון שהוא לוקח וההתחייבויות שעומדות מאחוריו.
תנו לו לשים סכום כסף בצד שיהיה למקרה של כשלון, רק אחרי שיפקיד ערבות יוכל להעסיק עובדים, רק אחרי שיפקיד ערבויות יוכל לקבל אשראי אצל הספקים והבנק. בינתיים הכסף ילך לקופת המדינה, או אפילו לתוכנית חסכון בבנק, הוא יקבל את הכסף הזה רק בעוד 6 שנים עם הריביות שהכסף יצבור, הוא ימשיך להפקיד כל חודש אחוז מסויים מההכנסה שלו שתהיה פטורה ממס ממש כמו קרן השתלמות. יהיה לו אינטרס להתפתח, יהיה לו אינטרס לגדול, הוא יודע שבעוד 6 שנים הוא יקבל את הכסף שהשקיע ואף קצת יותר, והוט ידע כבר בדיוק לאן להשקיע את הסכום על מנת להכפיל אותו בהמשך.
נכון שלא לכל אחד יש את הכסף להשקיע בפתיחת העסק, אז שלא כל אחד יקח סיכון, עסק צריך להיות מותרות, שידע שיש לו ערבון, שהוא לא יוכל לברוח. במקרה הכי גרוע יצתרך לעבוד עוד כמה חודשים בשביל לחסוך את הערבון, ילמד לחסוך, ילמד את העבודה מהתחתית, ידע להעריך את הכסף, ידע שכל יום נוסף שהוא משקיע בעבודה יתנו לו מחר את הידע להתנהל בצורה תקינה.
במקרה הכי גרוע, הוא יצטרך להתחיל מ-0, אבל יש לו ערבון שמגן עליו.
עד היום המיוחל שישב במשרדו, עם שולחן מעץ מלא, עם העט היוקרתי שלו, ידע שהשיג את כל מה שהשיג בזיעת אפו. ושהדרך הארוכה השתלמה לו.
